שאלות נפוצות

"השכנים שלי" בוים על ידי הבמאיות רבקה וינגרט־ג'אבי וג'וליה באשה, והופק על ידי ארגון Just Visio. ליוצרות יש קשר אישי עם האזור, ומרבית הצוות של Just Vision גדל במזרח התיכון או גר בו תקופה ממושכת. 

"השכנים שלי" זכה לבכורה עולמית בפסטיבל טרייבקה 2012 בעיר ניו יורק, והוקרן מאז ברחבי ארצות הברית, ישראל, והשטחים הכבושים. הוא הוקרן ברשת בשיתוף עם העיתון The Guardian במרץ 2013.

הבמאית רבקה וינגרט־ג'אבי התחילה לצלם בשכונת שייח' ג'ראח בשנת 2008, כאשר משפחות פלסטיניות החלו לקבל צווי פינוי מבתיהן. ביחד עם רבקה קיים צוות Just Vision תחקיר נרחב של תולדות השכונה והפינויים שהתבצעו בה. הצוות שלנו ראיין את גיבורי הסרט ותושבים, פעילים ועורכי דין הפועלים בשייח' ג'ראח מזה כמה שנים. הסיפור המסופר בסדרת הסרטים, ״נאבקים על הבית: דיוקנאות משייח' ג'ראח״, מוקדש לזכרו של וואלי מרקס המנוח, שהביע דאגה עמוקה מהאירועים המתרחשים בירושלים המזרחית, וסייע לרבקה בשלבי הצילום הראשונים.

המאבק המשפטי בשייח' ג'ראח הוא ארוך ומורכב, ועל כל משפחה להתמודד עם נסיבות שונות. אך ברוב המקרים הסתמכו המתנחלים על הוראה מרכזית בחוק הישראלי המאפשרת ובמקרים מסוימים אף מעודדת יהודים שלהם שטרי קניין מלפני 1948 על אדמות ממזרח לקו הירוק להגיש בקשה רשמית לבית המשפט להשבתן. לעומת זאת אין באפשרותם של פלסטינים להשתמש בשטרי קניין כאלה כדי להשיב את הנכסים שהיו ברשותם עד 1948 ממערב לקו הירוק. החוקים הישראליים העיקריים הקובעים תנאים אלה הם חוק נכסי נפקדים, התש"י־1950 וחוק הסדרי משפט ומנהל, תש"ל־1970. על סמך הוראות חוק אלה, החל משנות ה־70 החלו עמותות מתנחלים ישראליות לפנות לבתי המשפט הישראליים בטענה שבידיהם שטרי קניין עות'מאניים עבור האדמות שעליהן נבנו רבים מבתים אלה, וכי הם הבעלים החוקיים של אותן אדמות. על אף שאמינות אותם מסמכים שנויה במחלוקת, במקרים רבים הכירו בהם בתי המשפט והורו על המשך הפינויים.

כן, אך ההיקף והמיקום המדויקים של האדמות שהיו בבעלות יהודית ושעליהן התגוררו יהודים אינם ברורים. לפני 1948 חיו אוכלוסיות יהודיות וערביות משמעותיות הן במזרח ירושלים והן במערבהּ. קבר שמעון הצדיק, הנמצא בסמוך לבתים שעליהם מדובר בשייח' ג'ראח, היה מקום עליה לרגל של יהודים מדורי דורות. לפחות מאז המאה ה־19 היו מספר בתים יהודיים ליד אתר הקבר. תושבי אותם בתים ברחו או גורשו מנכסיהם בתקופה שלפני מלחמת 1948. אך הבתים הפלסטיניים שעליהם מדובר היום נבנו בשנות ה-50 על ידי סוכנות הסיוע לפליטים פלסטינים של האו"ם (אונר"א) בשייח' ג'ראח, כשהאזור היה בשליטה ירדנית. הבתים נבנו במטע זיתים שקודם לכן היה בלתי מיושב, בתקופה שבה לא הייתה כל נוכחות יהודית בשכונה. מעמד האדמות שעליהן נבנו הבתים והבעלות עליהן נמצא בבירור בבית המשפט.

"נאבקים על הבית: דיוקנאות משייח' ג'ראח" היא סדרה של ארבעה סרטים תיעודיים קצרים (באורך של כשמונה דקות כל אחד), המספרים את סיפוריהם של שני פלסטינים ושני ישראלים המעורבים במאבק הלא־אלים בשכונת שייח' ג'ראח שבירושלים המזרחית. ניתן לצפות בדיוקנאות אלה ובמידע נוסף על שייח' ג'ראח כאן. "השכנים שלי" הוא גרסה מורחבת בת 25 דקות של אחד מהדיוקנאות שמרכיבים את "נאבקים על הבית" – דיוקנו של הנער הפלסטיני מוחמד אל־כורד.

ניתן לרכוש את "השכנים שלי" באופן מקוון לשימוש פרטי. במידה ותעדיפו די.וי.די, ניתן לרכוש גרסה ביתית דרך החנות המקוונת.

ניתן למצוא חומרי עזר על "השכנים שלי", כולל מדריך לדיון על הסרט, וארכיון ראיונות עם מנהיגים פלסטינים וישראלים הדוגלים באסטרטגיות פעולה לא־אלימות ועם מומחים בנושא ירושלים כאן. אפשר גם להשלים את הצפיה בסרט "השכנים שלי" עם סדרת הסרטים "נאבקים על הבית: דיוקנאות משייח' ג'ראח".

לסרט "השכנים שלי" כתוביות באנגלית, ערבית ועברית. אנא צרו עמנו קשר אם ברצונכם לעזור לנו להכין כתוביות בשפות נוספות.

הסרט כולו מלווה בכתוביות וכן כולל סצנות שבהן אלימות מתונה ושפה פוגענית. מומלץ מאוד למבוגרים לצפות בסרט בטרם יקרינו אותו בפני ילדים או בני נוער מתחת לגיל 14.

אורכו של הסרט 25 דקות.

חלק מהזכויות עדיין מוצעות למכירה. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו אלינו דרך הדואר האלקטרוני.