השכנים שלי

ג'וליה באשה
הסיפור שביקשנו לספר בסרט "השכנים שלי" נמצא עדיין בעיצומו. משפחתו של מוחמד ושכניה עדיין לא קיבלו בחזרה את בתיהם. עקירה ופינוי עדיין מאיימים על מאות אנשים החיים בשייח' ג'ראח וברחבי מזרח ירושלים. ההפגנות, בהן משתתפים גם ישראלים וגם פלסטינים, ממשיכות בינתיים, אף על פי שלא ברור עד כמה יצליחו לעצור או לבטל את הפינויים.
ואולם דווקא אופיו הפתוח והבלתי־פתור של סיפור זה ודחיפותו ברגע הנוכחי, הם שהובילו אותנו ליצור את "השכנים שלי". לאירועים בירושלים, שהיא במידה רבה המוקד הגיאוגרפי, הדתי והרגשי של הסכסוך, יש נטייה להסתחרר, להתפשט ולהשפיע, לטוב ולרע, על האווירה באזור כולו. ירושלים יכולה להיות חבית חומר נפץ שתצית את המזרח התיכון כולו, אך היא גם יכולה – גם אם אפשרות זו נראית כרגע רחוקה – להיות עיר מעורבת שתשמש מופת לשיתוף פעולה ולכבוד הדדי בין ישראלים ופלסטינים.
הסרט "השכנים שלי" נוצר מתוך שאיפה להפנות את תשומת הלב המקומית והעולמית לגורמים הפועלים למימוש האפשרות השנייה, מתוך תקווה שתשומת לב זו תעניק להם מידה של הגנה ותעצים אותם בתקופה רגישה כמו זו הנוכחית. הסרט נוצר מתוך הבנה שהכוחות הפועלים כעת בשטח מתחרים זה בזה, בעוד עתידה של העיר עומד על כף המאזניים.
בשנים האחרונות, ובמפגשים עם קהלים רבים בהקרנות הסרטים הקודמים שלנו, "בודרוס" ו"נקודת מוצא", התרשמנו שוב ושוב מכוחה של תשומת לב ציבורית לחולל שינוי. עבור אנשים כמו מוחמד וצבי, שבחרו להיאבק באופן לא־אלים על עתידה של עירם, הידיעה שאנשים אחרים בחברה שלהם וברחבי העולם צופים בהם ותומכים בהם היא חשובה מאין כמותה.
רעיון זה הוא שעמד בבסיס הדברים שנשאתי לאחרונה בכנס של TED, בו תיארתי כיצד תנועות לא־אלימות ואלימות כאחת, מציגות למעשה תביעה אחת: שישימו לב אליהן ובכך יעניקו להן תוקף וכוח. זה הדלק שמניע אותן. בירושלים, אולי יותר מאשר בכל מקום אחר בסכסוך הזה, כבר זמן רב מדי שאנחנו מפנים תשומת לב רבה לאלימות ולקיצוניות, ומתעלמים מהמאמצים האמיצים של אלה אשר בחרו בדרך בונה יותר, ללא נשק.
"השכנים שלי" הוא ניסיון לשנות את הדינמיקה הזאת ולראות את ירושלים לא רק מנקודת מבטם של הפוליטיקאים והקיצוניים הדתיים, אלא מבעד לעיניהם של אנשים החיים וגדלים בעיר ומקווים, למרות כל מה שחוו, שעתיד צודק ושוויוני יותר מצפה לתושביה. הסרט הוא התשובה שלנו לאתגר שמציבים אנשים כמו מוחמד וצבי לכל מי שאכפת להם מירושלים ומעתיד האזור: להציג סיפורים חדשים ולהביא ציפיות חדשות לעיר האהובה אך המסוכסכת.

רבקה וינגרט־ג'אבי
התחלתי לצלם בשכונת שייח' ג'ראח בשנת 2008, כאשר משפחות פלסטיניות בשכונה החלו לקבל הודעות פינוי. באותו זמן כבר גרתי באזור, לסירוגין, שבע שנים. הכרתי היטב את ההשפעה העמוקה שיש להתרחבות מפעל ההתנחלות ולפינויי בתים על הסיכויים לשלום בין ישראל לבין הפלסטינים, אך הרגשתי שתשומת לב מועטה מדי הופנתה לשאלה איך הם משפיעים על חייהם של המעורבים בדבר. רציתי להאיר את הסוגיות הללו באמצעות עשייה קולנועית, בתקווה להוביל להבנה טובה יותר של אותם מכשולים משמעותיים הניצבים בדרך לשלום.
פגשתי במוחמד, שהיה אז בן שתיים עשרה, בעת שצילמתי בשכונה. הוא הציג את עצמו בפניי ושאל אם יוכל לראיין אותי לסרט שהוא עושה. הוא היה מלא סקרנות והייתה לו אנרגיה שנראתה לי יוצאת דופן אצל מי שזה עתה פונה מביתו. אחרי שהוא ראיין אותי, התחלתי לראיין אותו, ובהדרגה הבנתי שהסרטים והשירה היו עבורו אמצעים לבטא ולחלוק עם אחרים את הכעס והפגיעוּת שחש בעקבות הפינוי שלו ושל שכניו. התגובה שלו ייצגה את מה שהייתי עדה לו ברחבי שכונת שייח' ג'ראח: מן ההתחלה הייתה הקהילה נחושה בדעתה להיאבק בעקשנות ובאי־אלימות למען הצדק. בזכות הנחישות הזאת, הצליחו התושבים לצאת מהאירועים הטראומטיים של הפינויים עם תחושה מפתיעה של תקווה שאם יתמידו במאבקם, סופו של הצדק לנצח.
כאשר ישראלים החלו לחצות את הקו הבלתי־נראה בין מערב ירושלים ומזרחהּ כדי למחות נגד הפינויים, חלק מאנשי הקהילה מצאו בכך סיבה גדולה יותר לתקווה, בעוד אחרים היו ספקניים. מוחמד, שעד אז הכיר ישראלים רק כמתנחלים ואנשי משטרה, התיידד עם ישראלים כמו צבי, שבחרו להיאבק למען אותו צדק שמוחמד עצמו ביקש. לא ציפיתי להיות אי פעם עדה לסוג כזה של אינטראקציה באזור כל כך נפיץ, והייתי מופתעת מאוד להיווכח שדווקא שם, בלב המלחמה על עתידה של ירושלים, הייתי עדה להנחתם של יסודות לשלום בעיר.
למרות התקווה שהפיחה בי החוויה הזאת, המציאות בשייח' ג'ראח כיום אינה מבשרת טובות. לאחר שפונו מבית אביו, מוחמד ומשפחתו עברו לגור עם סבתו, ועכשיו הם עומדים בפני האפשרות שיוכרחו לעזוב גם את הבית הזה. איום דומה מרחף מעל מאות אנשים נוספים בשייח' ג'ראח ובמזרח ירושלים. פלסטינים וישראלים אמיצים ממשיכים למחות בדרכים לא־אלימות בשייח' ג'ראח ומנסים לשמֵר את הרוח הכל כך מיוחדת שצמחה שם. אני מקווה שכאשר הסיפור יגיע לקהלים רחבים יותר, הם ימצאו את הכוח לשמור על הרוח הזאת במקום שבו היא הכי נדרשת, בירושלים, בלב־ליבו של הסכסוך הישראלי־פלסטיני.

במאיות ומפיקות

ג'וליה באשה

רבקה וינגרט-ג'אבי

מפיקות שותפות

ג'סיקה דיוואני

איירין נאסר

רולא סלאמה

ויקי וינגרט

מפיקה ראשית

רונית אבני

מפיקי משנה

חזוס קמפוס-הרנאנדז

ג'וזף דנה

נדב גרינברג

עורכת

גיטה גאנדביר

תסריט ועריכה

רבקה וינגרט-ג'אבי

עוזרי עורכת

חזוס קמפוס-הרנאנדז

יעל וידן

צילום

ג'וליה באשה

רבקה וינגרט-ג'אבי

מוסיקה מקורית

כרים רוסתום

קטעי צילום נוספים

אלמוני

ריקרד ביורק

בצלם

דן-צ'י צ'ואה

אווה פררו

גיא, פעיל תעאיוש

International Solidarity Movement

סולידריות שייח' ג'ראח

ריאן לינסטרום

ניסים מוסק

חגית עופרן, שלום עכשיו

מרסל מספרר פסקל

Planxtysumoud

ישראל פוטרמן

אמיר נ. קיימרי

סטורמי סטאטס

הרווי סטיין, וידאו שהוזמן על ידי VJMovement

ליה טרצ'נסקי

סרחיו יאני, AIC

קטעי צילום ארכיוניים באדיבות

CNN

ערוץ 2 – ישראל

ערוץ 10 – ישראל

צילומי סטילס

Getty Images

טרי בנינגה

הקלטת מוסיקה ומיקס

ג'ון וסטון, Futura Productions

אולפני מיקס

Dog Bark Sound

 

צבע ועריכה אונליין

חואן סאלבוֹ

עיצוב גרפי

Studio Kudos

מוסיקאים

ארתורו רודריגז, פסנתר קינן עזמה, קלרנית

עוזרי הפקה

אלכסנדרה בירד

סילאן דלאל

טאריק אל עיאן

ענת לנגר-גל

לי לוריאן

שהין שיחלייב

טום וי

ירון וולף

תרגום

אילנה ניקסון

גוני זילברמן

מאהה הילאל

מו נאסאר

יוסף אקזדיר

יעל וידן

חכים סלאח

אביר אל קזימי

איתמר הריטן

איידה אייד

ליאת פריסמן

נג'ואן דעאלה

ג'האן הרני

פרי פינק

אהל גרייצר

תודות מיוחדות

סוהאד באבאא

גלנדה קוגנוביץ

ג'ונתן הילל

סטיוארט לוי

האנה לוסמן

ליסה מישנר

אריק מק

סוזנה מרקס

מו נאסאר

ארתורו רודריגז

אסף שרון

מרים צימרמן

תודות

ברנדון סייפס

טינה מרסר

ג'סטין רנדל

ג'סיקה דאפי

רפאל לוי

טום וי

ירון ויינשטיין

גוני זילברמן

אשליאה מוריסון

ארין ויליאמס

קאסי סטנזלר

מוחמד נאסאר

מרלה פאחרדין

אמילי צ'או

פדריקה סאסו

ג'אנין ג'אוני

בשאר חסונה

Capture Productions

פסטבלים ופרסים

Winner, Best Short Film at the Justice Film Festival, 2014
Winner, Peabody Award, 2012
Winner, Best Short Documentary, Warsaw Jewish Film Festival, 2012
Winner, Al Jazeera Documentary Film Festival, 2012

הקרנות

Al Jazeera English, April 2012
The Guardian, March 2013
Haaretz English, March 2013
Ma'an TV, March 2013

לפרטים נוספים על אודות הסרט, עיינו בשאלות הנפוצות.