השכנים שלי

יונתן יוסף הוא דוברם של המתנחלים הישראלים שגרים בשייח' ג'ראח. הוא רואה בהתנחלות היהודית בשכונות מזרח ירושלים מצווה דתית וחלק בלתי נפרד מ"שיבת ציון" היהודית. לדברי יונתן, פינוי המשפחות הפלסטיניות הוא תופעת לוואי הכרחית של המאמץ הזה. "החלום שלנו הוא שכל מזרח ירושלים תהיה כמו מערב ירושלים," אומר יונתן, "הבירה היהודית של ישראל."

מוחמד אל-קורד הוא נער פלסטיני שנולד וגדל בשכונת שייח' ג'ראח שבמזרח ירושלים. יום אחד, כשהיה בן 11 חזר מוחמד הביתה מבית הספר וגילה שחצי מביתו נתפס על ידי מתנחלים ישראלים וסבתו מאושפזת. מוחמד, שנאלץ לחיות תחת קורת גג אחת עם המתנחלים, מפתח עד מהרה רגשות איבה עמוקים כלפי ישראלים. כאשר פעילים ישראלים מתחילים להגיע לשכונה כדי להצטרף למחאות התושבים נגד הפינויים, מוחמד מופתע: "אלה יהודים? איך הם יכולים להיות יהודים?", הוא שואל את עצמו, ומוסיף שמהר מאוד למד ש"בתוך כל חברה יש דעות שונות".

ריפקה אל קורד היא סבתו של מוחמד, החיה בבית משפחת אל קורד בשייח' ג'ראח כבר יותר מחמישים שנה. היא הגיעה לשכונה כפליטה בשנות החמישים של המאה העשרים, לאחר שמשפחתה נעקרה מחיפה בזמן מלחמת 1948. ריפקה מקווה שההפגנות בשכונה יוכלו לעזור לה לזכות בחזרה בביתה, אך היא חשדנית כלפי השתתפות הישראלים במאבק. "אם את רוצה לשמוע את האמת, אני לא ממש בוטחת בהם," היא אומרת. "את אומרת לי שהם יעזבו את העם שלהם... את הדת שלהם, ויצטרפו אלינו? זה לא הגיוני."

צבי בנינגה הוא סטודנט ישראלי לרפואה שגדל במערב ירושלים. כשהוא שומע על הפינויים בשייח' ג'ראח, הוא ואחותו שרה מתחילים להשתתף באופן קבוע במשמרות המחאה וההפגנות. הוא סבור שהפינויים וההתנחלויות הורסים את המרקם המוסרי של החברה הישראלית ומונעים עתיד משותף בירושלים. לא עובר זמן רב וצבי ושרה משכנעים את הוריהם, אשר בתחילה אינם חשים בנוח לקרוא תיגר על הרשויות הישראליות, להצטרף להפגנות. צבי אומר על הפעילות שלו: "מצד אחד, [האקטיביזם שלי] הפך אותי להרבה יותר ביקורתי כלפי המקום שאני חי בו. מצד שני, הוא גם ממש חיבר אותי למקום הזה.

ג'וזף דנה, כותב ועיתונאי שמתגורר בגדה המערבית, משמש ככותב בכיר במגזין האינטרנט העצמאי 972+. רשימותיו הופיעו בכתבי העת The Nation, Le Monde Diplomatique, London Review of Books, Monocle, The National, Tablet, The Jewish Daily Forward, The Mail, אל ג'זירה באנגלית, הארץ והגארדיאן. לאחרונה נשלח דנה על ידי The Nation ליוון כדי לכסות את המשט לעזה. הוא כותב באופן קבוע על נושאים הנוגעים לחיי הפלסטינים בגדה המערבית, ובמיוחד ההתנגדות העממית הפלסטינית והשימוש במדיה חברתית בשטח.

נדב גרינברג עבד ב‫-‬ Just Vision בין השנים 2010-2013,‬ ובתקופה האחרונה כיהן בתפקיד מנהל תקשורת ויחסי ציבור של הארגון‫.‬ במסגרת תפקידו היה אחראי על תחום קשרי הקהילה‫,‬ תכנון ההקרנות, הסדנאות והאירועים,‬ ועיצוב אסטרטגיית קשרי הקהילה והתקשורת של הארגון בארצות הברית וברחבי העולם‫.‬ הוא היה איש קשר עבור קהילות שמבקשות ללמוד יותר על עבודתו של הארגון. במסגרת תפקיד זה, הופיע נדב בפני קהלים ברחבי ארצות הברית, בישראל ובעולם, במיוחד בליווי הסרטים התיעודיים החדשים של Just Vision, בודרוס ו-נאבקים על הבית: דיוקנאות משייח' ג'ראח.

לגיטה גאנדביר ניסיון מגוון של למעלה מתשע-עשרה שנים בתחומי הקולנוע, הטלוויזיה והאנימציה. היא היתה מועמדת לשלושה פרסי אמי וזכתה בשניים, וסרטיה זכו בפרס אוסקר אחד ובשלושה פרסי פיבודי. לאחרונה היה סרטה "God is the Bigger Elvis" עם הבמאית רבקה קמיסה היה מועמד לפרסי האוסקר של 2012. גיטה החלה לעבוד יוצרת אנימציה אצל יוצרת הסרטים האגדתית סוזן פיט ויצרה עבודות לסדרה החדשנית של MTV "Liquid Television", וכן לסרטה של פיט "Joy Street", שהוקרן בפסטיבל הסרטים בניו יורק.

חזוס השלים תואר ראשון באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, כתב עבור ערוץ נשיונל גיאוגרפיק ועבד ב-Agence France-Presse, בכתב העת International Jewish Monthly ובחברת הסרטים התיעודיים Safeworld Productions. הוא שימש גם כעוזר הפקה בחברת JWM Productions שהפיקה את הסרט התיעודי Besa – The Promise, המתעד את המוסלמים האלבנים שהצילו יהודים בתקופת השואה.
תחומי העניין שלו כוללים שלום/פתרון סכסוכים ופיוס, התנגדות בלתי-אלימה, חינוך לשלום, והפצת מידע באמצעות טכנולוגיות מתפתחות (emerging technologies) ומדיה חדשה.